בראשית המאה העשרים הפכו סרטי הקולנוע למדיום אומנותי מצליח וחובק עולם. המונים גדשו את אולמות הקולנוע וצפו בהנאה גלויה בהפקותיהם של יוצרים ויזמים ברוכי כישרון – במאים, כותבים, מפיקים ושחקנים, שתרמו לגיבוש שפת הקולנוע, והצלחתם הגדולה נבעה גם מנכונותם ומיכולתם יוצאת הדופן לגעת בסיפורם האישי. צופים רבים הזדהו עם המתרחש על המסך, והרגישו כי הסרטים מבטאים את קשייהם ואת חוויותיהם האינטימיות הכמוסות ביותר, בראש ובראשונה – חוויית ההגירה.

בספר זה נחשף העיסוק הגלוי והסמוי בחוויית ההגירה בקולנוע האמריקאי בעשור הקודם למלחמת העולם השנייה. הוא מציג את סיפורה של גלריית יוצרים, יהודים ברובם, שהיגרו לארצות הברית, מי מכורח ומי מרצון. העיון בסרטים שיצרו מצביע על יחסם של יוצרים אלה לארץ מוצאם, למדינה שנתנה להם בית, ולזהות היהודית שנאלצו לגלות מחדש. זהות יהודית זו הייתה להם לעיתים חטוטרת, לעיתים כתר קוצים ולעיתים כנפי רוח הנישאות אל הנצח.

ד"ר יובל ריבלין הוא עמית מחקר במרכז מינרבה להיסטוריה גרמנית ע׳׳ש ריכרד קבנר שבאוניברסיטה העברית בירושלים ורכז לימודי קולנוע והיסטוריה בתיכון ע"ש הימלפרב בירושלים. ספרו הקודם העכבר ששאג – זהות יהודית בקולנוע האמריקני והישראלי יצא לאור ב-2009.

----------------------------------

This book examines the overt and covert engagement with the immigrant experience in American cinema in the decade preceding World War II. It presents the story of a gallery of creators, mostly Jewish, who emigrated to the United States, some by force and others by choice. An examination of the films they created reveals their attitudes towards their countries of origin, the nation that provided them with a home, and the Jewish identity they were forced to rediscover. This Jewish identity was at times a burden, sometimes a painful reminder of their past, and at other times a source of great inspiration and hope. 

Dr. Yuval Rivlin is a research fellow at the Richard Koebner Minerva Center for German History at the Hebrew University of Jerusalem. He also coordinates film studies and history at the Himmelfarb High School in Jerusalem. His previous book, "The Mouse That Roared: Jewish Identity in American and Israeli Cinema," was published in 2009.

ספר חדש

מזרח חדש
מאוריינטליזם גרמני למזרחנות ישראלית

מאת: עמית לוי
מזרח חדש הוא מחקר היסטורי מעמיק על תולדות המזרחנות הציונית והישראלית. שורשיו של תחום הידע הזה – חקר הערבית, האסלאם וההיסטוריה של המזרח התיכון – באוניברסיטאות הגרמניות של המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים: רוב מייסדיו בארץ היו יהודים-גרמנים שצמחו במסורת המזרחנית של מרכז אירופה, והם שהביאו את תחום הידע לאוניברסיטה העברית בירושלים, וממנה למערכת האקדמית כולה. באמצעות ניתוח של תיעוד ארכיוני עשיר בגרמנית, בערבית, באנגלית ובעברית משרטט הספר את התהליך המורכב של הגירת הידע המזרחני מגרמניה לארץ תוך התמקדות בשאלה מה קרה למחקר, ולחוקרים עצמם, כאשר המפגש עם המזרח הפך מטקסטואלי-פילולוגי למפגש פיזי ממשי, רווי סתירות ומתחים, שברקע שלו הסכסוך היהודי-הערבי המתעצם. בין השאר הוא מתעד את המשימות שקיבלו עליהם המזרחנים מחוץ לחדר העבודה ולספרייה, כמו הניסיון לקרב בין יהודים לערבים ושיתוף הפעולה עם הממסד הביטחוני.

הספר מתאר את מסלול התפתחותו הייחודי של תחום המזרחנות מאמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות השישים של המאה העשרים, ושופך אור חדש על התפתחות המחקר האקדמי בכללותו בפלשתינה המנדטורית ובראשית ימיה של מדינת ישראל. בכך משמש הספר מקרה מבחן לניתוח הזיקה המורכבת בין עבודה מדעית "טהורה" לבין סוגיות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות, ומציע נקודת מבט חדשה בשורשיו של הסכסוך היהודי-הערבי ובתפקיד שמילא הידע המדעי בעיצובו.

ד״ר עמית לוי הוא חוקר בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. הוא שימש כעמית מחקר וחוקר אורח באוניברסיטאות אוקספורד, ויסקונסין-מדיסון, האוניברסיטה העברית והאוניברסיטה הפתוחה. עמית עוסק בהיסטוריה של ידע והעברת ידע והשפעתם על מפגשים בין-תרבותיים במאה העשרים, במיוחד בהקשר של יחסי יהודים-ערבים.

----------------------

A New Orient is an in-depth historical study on the history of Zionist and Israeli Oriental Studies, particularly the study of Arabic, Islam, and Middle Eastern history, as a field of knowledge rooted in 19th and early 20th century German universities. Most of its founders in Israel were German-Jewish scholars who emerged from the Central European Orientalist tradition, and introduced this field of knowledge to the Hebrew University of Jerusalem – and subsequently to the entire Israeli academic system. Through the analysis of rich archival documentation, the book outlines the complex process of migrating Orientalist knowledge. It focuses on what happened to the research and the researchers themselves when their encounter with the Orient shifted from a textual-philological one, following the traditions of German academia, to an actual encounter, fraught with contradictions and tensions, against the backdrop of the intensifying Arab-Jewish conflict. The book sheds new light on the development of academic research as a whole in Mandate Palestine and the early years of Israel, serving as a rich case study for analyzing the complex relationship between 'pure' scientific work and political, social, and cultural issues. It also offers a new perspective on the roots of the Arab-Jewish conflict and the role scientific knowledge played in shaping it.

Dr. Amit Levi is a researcher in the Department of Israel Studies at the University of Haifa. He has served as a research fellow and visiting scholar at Oxford University, the University of Wisconsin-Madison, the Hebrew University, and the Open University of Israel. Amit's research focuses on the history of knowledge and its migration, and their impact on cross-cultural encounters in the 20th century, particularly in the context of Jewish-Arab relations.

תקציר

"הפכנו תלושים. איבדנו את הקרקע תחת רגלינו, גורשנו מהביטחון של החיים הבורגניים – בלי עבודה, בלי בית, בלי מולדת". כך מסכם ביומנו עורך הדין ואיש הציבור היהודי-הגרמני הנס רייכמן את חוויותיו זמן קצר לאחר הגירתו בעל כורחו ממולדתו באביב 1939. הזעזוע העמוק שהתחולל בעולמם של היהודים בגרמניה הנאצית שינה עמוקות את תפיסת המרחב והזמן שלהם. כיצד התמודדו עם הדרתם מהזירה הציבורית? איך התארגנו מחדש חיי הקהילה שלהם ואילו שינויים חלו בביתם הפרטי? ואיך השפיעה מצוקתם המתגברת על האופן בו חוו את זרימתו של הזמן?

להיות יהודי בגרמניה הנאצית מציע תשובות חדשות לשאלות אלה ולרבות אחרות, ועוסק בדרך מקורית במושג הבית ובתפקידיו החברתיים של הזמן. על בסיס מגוון עשיר של מקורות אישיים וציבוריים יהודיים, ביניהם יומנים, התכתבויות וזיכרונות של גברים ונשים וקטעי עיתונות יהודית בת התקופה, מוארים היבטים שונים בשגרת יומם של היהודים הגרמנים: הצטמצמות חייהם בבידוד ביתי הולך ומחריף, ניסיונותיהם להתגבר על גזילת האפשרות לתכנן את זמנם ולנהל אותו  והתמודדותם עם קשיי ההמתנה הפסיבית ללא נודע.

להיות יהודי בגרמניה הנאצית מראה כיצד השינויים המואצים שעברו בתוך שנים אחדות היהודים הגרמנים, בני קהילה שנודעה במובהק באורח החיים הבורגני שלה עד לתקופה זו, נוגעים לסוגיות ליבה של הקיום האנושי באשר הוא. בתוך כך הספר מציע דיון חדשני על עצם האפשרות העומדת לפני בניה ובנותיה של חברה הנתונה תחת דיכוי לנקוט, למרות הכול, יוזמה פעילה בעיצוב חוויות היומיום שלה.

Synopsis

The book offers a fresh view on the life of Jews under National Socialism. Focusing on the spatial and temporal aspects of the changes brought about by the new regime, it highlights the “tactics” utilized by German Jews to cope with the new reality, make sense of it, and rethink their position vis-à-vis German nationality. Based on a rich theoretical framework from various fields in social and cultural studies (human geography, environmental psychology, sociology of time and so on) the book examines German Jews’ reflections on their new experiences through the paradigms of "lived space" and "lived time." In discussing two main types of sources—private (diaries, correspondences and memoirs) and public (Jewish press)—the book sheds new light on the topics of maintaining Jewish agency under Nazism; the possibility and forms of Jewish defiance; and scope (and limits) of Jewish awareness of the processes that reshaped Germany’s approach to its Jewish population. The book’s analysis of Jews’ reflections on the spatial and temporal aspects of life under Nazism portrays an intricate endeavor to understand the new reality, adjust to it, and answer its increasing challenges. 

Synopsis

Therapeutics and Salvation: Freud and Schelling on Freedom proposes a new conceptual perspective on the history of the philosophy of freedom. The book focuses on Sigmund Freud’s theory of freedom, and its fundamental, yet uncharted, connection with the groundbreaking philosophy of the unconscious of F.W.J Schelling. The analysis radically challenges conventional liberal and rationalistic conceptions of freedom in psychoanalysis. The main argument of the book is that Freud formulated his theory of human nature with Schelling’s basic philosophical architecture, in particular Schelling’s concept of freedom, but, at the same time, subverted Schelling’s search for a new theology at the end of the latter's philosophical career. The detailed comparison of Freud’s work with the philosophy of Schelling backtracks a momentous shift from Schelling’s late theo-philosophy, at the endpoint of German Idealism, to the secular system of Freud, in which human reality ousted godly revelation and therapeutics replaced divine salvation. By delineating the move from Schelling’s God-subject relations to Freud’s human-subject relations, the book offers a new perspective on the historical evolution of German Idealism into modern secular thought. 

תקציר

תרפויטיקה וגאולה מבקש להציע פתרון לשאלת החירות בתיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד באמצעות עיון במודל פילוסופי של הלא-מודע, שהציע הפילוסוף הגרמני שלינג בתחילת המאה התשע-עשרה. התיאוריה הפסיכואנליטית שהגה פרויד מאתגרת את תפיסת החירות המקובלת בעולם המערבי מאז אפלטון: אם האדם החופשי הוא השולט בגורלו ומקבל החלטות הנוגעות לחייו, כיצד חירותו אפשרית במסגרת תורת האדם של פרויד, המכירה בחלקים לא מודעים של הנפש? כיצד יכול ה"אני" לשלוט בנפש, כאשר המוטיבציה האמיתית להחלטותיו אינה ידועה לו לעתים, או כאשר אינו מכיר חלקים חשובים של נפשו?

הספר מציג בהרחבה את תרומת רעיונותיו של שלינג לתורת האדם של פרויד, נושא שלא נחקר כראוי עד עתה, ומתמקד באופן המהפכני שבו מחשבת פרויד מתכתבת עם מחשבת שלינג ועם ההגות הפילוסופית בגרמניה במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה. פרויד החדיר לתוך הפסיכואנליזה את התשתית הרעיונית של המודל האידיאליסטי של הלא-מודע אצל שלינג, אך בה בעת גם שינה, ולמעשה ניסח מחדש, אלמנטים בסיסיים בתוכו. בכך הצליח פרויד להתמודד בהצלחה גם עם מגבלות יסודיות של הפילוסופיה הגרמנית המאוחרת, שהובילו את שלינג לעבור למחשבה על העולם דרך תפיסות רדיקליות של דת ומיסטיקה. פרויד הפך את הדרמה שבין האדם לאלוהיו אצל שלינג למפגש בין האדם למטפל, והציע התערבות אנושית במקום השגחה אלוהית, תרפויטיקה במקום גאולה. הספר עומד כך על מקומם של הפסיכואנליזה והאידיאליזם הגרמני בתהליכי החילון במודרנה.